Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors

פיתוח הרצאת סיפור חיים: מ"אוי" ל-WOW בזכות 'הכתם' האישי

שירית בן ישראל, מומחית סטוריטלינג

מה מחכה לכם בכתבה?

איך דווקא ה"כתמים" שאנחנו מנסים להסתיר יכולים להפוך ללב של פיתוח הרצאת סיפור חיים עוצמתית ומעוררת השראה? בכתבה נבין מהו כתם אישי, למה אנחנו מתביישים בו, כמה נכון לחשוף, ואיך הופכים בושה, כאב או מגבלה לסיפור בעל משמעות שמחבר את הקהל. וכן, גם איך חגורת הגב המנומרת שלי לימדה אותי שלפעמים כל "אוי" יכול להפוך ל-WOW, אם רק משנים את הגישה.

מ"אוי" ל-WOW: פיתוח הרצאת סיפור חיים מהכתמים הפרטיים שלנו

יש כתמים שאנחנו מנסים להוריד.

יש כתמים שאנחנו מכסים.

ויש כתמים שהחיים אומרים לנו בשלב מסוים: חמודים, זה כבר חלק מהעיצוב.

את המחשבה הזאת הביא לי עץ אחד בפאפוס.

באחד הבקרים פתחתי את הווילון בחדר המלון ומולי עמד עץ ענק. ירוק, מרשים, יפהפה. הגזע שלו היה מכוסה כתמים כהים, לא סימטריים, לא אסתטיים במיוחד, לפחות לפי סטנדרטים של אינסטגרם.

והדבר הראשון שחשבתי היה: איזה עץ יפה.

רק אחר כך שמתי לב לכתמים.

עמדתי מולו וחשבתי כמה טבעי לו להיות בדיוק כפי שהוא.

הוא לא מנסה להסתיר את הגזע מאחורי העלים.

הוא לא מבקש שנצלם אותו רק מהצד המחמיא.

הוא לא אומר: "בבקשה, תתמקדו בצמרת. למטה פחות מוצלח."

הכתמים הם פשוט חלק ממנו.

ואז חשבתי עלינו.

אנחנו, בני האדם, הרבה פחות טובים בזה.

מהו הכתם שלנו?

כשאני אומרת 'כתם', אני לא מדברת דווקא על דבר רע.

הכתם הוא הדבר שלמדנו לחשוב שעלינו להסתיר.

הוא יכול להיות משהו בגוף שלנו. מחלה, צלקת, נכות או מגבלה.

הוא יכול להיות משהו במשפחה. הורה שחלה, ילד שמתמודד עם קושי, בית שלא נראה כמו הבתים של כולם.

הוא יכול להיות זהות שהסביבה גרמה לנו במשך שנים להרגיש שעלינו להצניע.

הוא יכול להיות כישלון מקצועי, גירושים, פיטורים, חובות, קריסה של עסק, טעות שקיבלנו עליה החלטה גרועה.

ולפעמים הכתם בכלל נמצא רק אצלנו בראש.

אירוע שאנחנו בטוחים שכולם יסתכלו עליו ויגידו: "אוי"

ובמקרים רבים, הכתם אינו מה שקרה לנו.

הכתם הוא המשמעות שנתנו למה שקרה לנו.

עץ עם כתמים, חגורת גב מנומרת ומיקרופון, פיתוח הרצאת סיפור חיים עם שירית בן ישראל
לפעמים הדבר שאנחנו מנסים להסתיר הוא בדיוק הסיפור שכדאי לנו לספר.

הכתם הפרטי שלי: הגב

יש לי מערכת יחסים ארוכת שנים עם הגב שלי. לא בדיוק סיפור אהבה.

במשך שנים, בתקופות שבהן נזקקתי לחגורת גב, לבשתי אותה מתחת לבגדים.

ברור שמתחת לבגדים. כי חגורת גב היא משהו שמסתירים.

יום אחד נמאס לי.

לקחתי את חגורת הגב, עטפתי אותה בבד מנומר, לבשתי סט שחור והנחתי את החגורה מעל הבגדים.

וככה הגעתי להרצות.

בסיום ההרצאה ניגשו אליי נשים מהקהל. אני כבר התכוננתי להסברים. אבל אף אחת לא שאלה מה קרה לי בגב.

הן רצו לדעת: איפה קנית את החגורה המדהימה הזאת?

אותו גב. אותה חגורה. אותה מגבלה. רק דבר אחד השתנה.

הדרך שבה הצגתי אותה.


באותו יום למדתי שיעור שלא קשור רק לאופנה: לפעמים כל אוי יכול להפוך ל-WOW, אם אנחנו משנים את היחסים שלנו איתו.


בדיוק ביום שבו כתבתי את המאמר הזה פורסם שפמלה אנדרסון סיפרה על שנים של בושה ואשמה סביב מחלה ממנה החלימה מזמן. המחלה חלפה, אבל ה"כתם" נשאר בתודעה.

כי זה מה שכתמים עושים. לפעמים האירוע כבר הסתיים מזמן, אבל הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו עליו ממשיך לנהל אותנו.

אז למה אנחנו כל כך מתביישים בכתמים?

כי כולנו מנהלים, במידה כזאת או אחרת, מחלקת יחסי ציבור פנימית.

אנחנו רוצים שהעולם יראה אותנו חזקים. מצליחים. מקצועיים. מאושרים. בעלי משפחה נהדרת. קריירה נהדרת. חיים נהדרים.

וכל דבר שאינו מתיישב עם התמונה הזאת נדחף לפעמים מאחורי הקלעים.

כי מתחת לרבים מהסודות שאנחנו שומרים מסתתר משפט אחד:
אם הם יידעו את זה עליי, הם יחשבו שאני… חלש. פחות מוצלח. פחות ראוי. מוזר. מסכן. לא שייך.

אבל כאן קורה משהו מרתק כשאנחנו מתחילים לעבוד על הרצאת סיפור חיים.

דווקא הדברים שאדם מבקש לעיתים להוציא מהסיפור הם אלה שאני רוצה לעצור לידם.

לא מתוך מציצנות. אלא משום שלפעמים שם נמצא הסיפור.

כי הקהל לא מחפש אדם מושלם

אדם מושלם הוא די משעמם. אנחנו יכולים להתרשם ממנו. קשה לנו להזדהות איתו.

לעומת זאת, כשאדם עומד על במה ומספר גם על המקום שבו פחד, נכשל, הסתיר, התבייש או נאלץ להתמודד עם משהו שלא בחר בו, קורה דבר אחר.

הקהל מתקרב. מישהו באולם אומר לעצמו בשקט: גם אני.

ושתי המילים האלה הן לפעמים הרגע שבו הרצאה מפסיקה להיות סיפור על המרצה והופכת לסיפור על הקהל.

אבל רגע. האם צריך לפתוח הכול?

ממש לא.

הרצאת השראה היא לא חדר טיפולים עם מאות צופים.

  • לא כל פצע צריך לעלות לבמה.
  • לא כל סוד צריך להיחשף.
  • לא כל פרט בחיינו שייך לקהל.

בעיניי, אחת השאלות החשובות בתהליך פיתוח הרצאה היא לא:
האם אני מסוגל לספר את זה? אלא: למה אני מספר את זה?

  • האם אני מספר כדי לפרוק?
  • כדי לקבל אישור?
  • כדי לזעזע?
  • או מפני שהסיפור הזה יכול לתת לאדם שיושב מולי תובנה, תקווה, אומץ או דרך פעולה?

יש הבדל עצום בין חשיפה לבין ערך.
אנחנו לא חייבים לספר הכול כדי לספר אמת.
ולפעמים דווקא הבחירה במה לא לספר הופכת את ההרצאה לחזקה יותר.


איך להפוך סיפור חיים להרצאת השראה?

המהפך מתחיל כשאנחנו מפסיקים לשאול רק: "מה קרה לי?"
ומתחילים לשאול: מה קרה לי בגלל מה שקרה לי?

  • מה למדתי?
  • במה השתניתי?
  • איזו החלטה קיבלתי בעקבות הדבר הזה?
  • איזה אדם הפכתי להיות?
  • ומה אני יודע היום שיכול לעזור לאחרים?

בשלב הזה הסיפור מפסיק להיות רק זיכרון אישי. הוא מתחיל לקבל משמעות. והמשמעות היא החומר שממנו בונים הרצאת השראה.

כי סיפור לבדו עדיין אינו הרצאה. גם כאב לבדו אינו הרצאה.
הרצאה נולדת כשהסיפור פוגש תובנה.
וכשהתובנה יכולה לעבור מהבמה אל חייו של מישהו אחר.


יש לכם סיפור שאתם עדיין לא יודעים איך לספר?
לפעמים שעתיים של הסתכלות אחרת על החיים מספיקות כדי לזהות איפה מסתתרת ההרצאה.

לפרטים על פיתוח הרצאת השראה >


פיתוח הרצאת סיפור חיים: 'הכתם' שיצא לאור, גיל חסידים

בסיפור של גיל חסידים, ה"כתם" אינו היותו להט"ב.

הכתם הוא המקום שבו אדם לומד במשך שנים שיש חלק בזהות שלו שאולי עדיף שלא יהיה גלוי.

הפחד. הצורך להסתיר. השאלה איך יגיבו אחרים. והדרך מהסתרה אל היכולת לעמוד מול העולם ולהגיד: זה אני.

כשהסיפור הזה עולה על במה, הוא כבר אינו רק סיפור אישי.

בקהל יכולים לשבת אנשים שמסתירים משהו אחר לגמרי.

אבל הם מכירים היטב את התחושה של חיים עם חלק מעצמך שאתה מפחד שיראו.

וזו בדיוק העוצמה של סיפור טוב.

הפרטים שונים, אבל הרגש אוניברסלי.

מאוי ל- WOW - איך להפוך סיפור חיים להרצאת השראה

פיתוח הרצאת סיפור חיים – כש"המשפחה המושלמת" מקבלת סיפור אחר: חלי ברוד

גם במקרה של חלי ברוד, שני ילדים על הרצף אינם 'כתם'. הכתם נמצא הרבה יותר עמוק.

הוא יכול להיות הפער בין התמונה שחשבנו שתהיה לנו לבין החיים שקיבלנו.

בין מה שמקובל להראות לעולם לבין ההתמודדות היומיומית בבית.

ובין הפחד משיפוט לבין האפשרות לדבר בקול על הורות אחרת, על מורכבות, על אהבה, על קושי ועל צמיחה.

ברגע שאדם מספר סיפור כזה בלי התנצלות, משהו משתנה גם אצל האנשים שמקשיבים לו.

משפחה אחרת יכולה לנשום. אמא אחרת יכולה להרגיש פחות לבד.

אדם אחר יכול להבין שהוא לא חייב להמשיך להציג לעולם תמונה מושלמת כדי להיות שלם.

מאוי ל- WOW - איך להפוך סיפור חיים להרצאת השראה

פיתוח הרצאת סיפור חיים לגיא מונק: כשהסיפור המשפחתי יוצא מהחדר הסגור

בסיפור החיים של גיא מונק נמצאים נושאים שמשפחות רבות מעדיפות להשאיר מאחורי דלת סגורה.

חיים לצד אם המתמודדת עם מחלת נפש.

אח המתמודד עם מחלה ניוונית ונפטר בגיל צעיר.

מחלה. אובדן. פחד. אחריות. שתיקה.

כשאדם מצליח לקחת סיפור כזה, לעבד אותו, להבין מה הוא עשה לו ומה הוא למד מתוכו, הוא יכול להפוך את המקום שהיה פעם מוקד של כאב למקור של משמעות.

הסיפור אינו מפסיק להיות כואב. אבל הוא כבר לא רק כאב. הוא יכול להפוך לקול.

ומה קורה למי שיושב בקהל?

אנחנו אוהבים לדבר על הרצאות השראה כאילו תפקידן לגרום לאנשים "להתרגש".

בעיניי זה קטן מדי.

הרצאה טובה יכולה לשנות את הדרך שבה אדם מפרש את הסיפור של עצמו.

מישהו יושב באולם ומקשיב למרצה שמספר בגלוי על דבר שהוא עצמו הסתיר שנים.

ופתאום הוא חושב:

  • אולי מה שקרה לי אינו הוכחה לכך שאני פחות טוב.
  • אולי גם אני יכול לדבר על זה.
  • אולי אני לא היחיד.
  • אולי הסיפור עדיין לא נגמר.

זה רגע קטן. אבל לפעמים שינוי חיים מתחיל בדיוק מרגע כזה.

מאוי ל- WOW - איך להפוך סיפור חיים להרצאת השראה

ומה הכתם שלכם?

כאן אני רוצה לעצור לרגע. לא כאשת מקצוע. כאדם מול אדם.

  • איזה חלק בסיפור שלכם אתם תמיד מספרים מסביבו?
  • מה אתם מקווים שאף אחד לא ישאל עליו?
  • איזה אירוע אתם מגדירים כ"לא רלוונטי"?

על מה אתם אומרים לעצמכם:

  • "זה אישי מדי."
  • "זה מביך."
  • "מי ירצה לשמוע את זה?"
  • "זה היה מזמן."
  • או: "זה לא סיפור להרצאה."

אני שואלת, כי מניסיון של לא מעט שנים, אני כבר יודעת שלפעמים דווקא שם צריך להתחיל לחפש.

לא כל אדם צריך לעמוד על במה. אבל לכל אדם יש דרך שבה הוא מספר לעצמו את חייו

כשאני מפתחת עם אדם הרצאת סיפור חיים או הרצאת השראה, העבודה לא מתחילה ב-PowerPoint. היא מתחילה הרבה קודם. אנחנו מסתכלים על החיים. מחברים נקודות. מזהים דפוסים. עוצרים במקומות שהוא התרגל לדלג עליהם. בודקים מה נכון לחשוף ומה נכון להשאיר שלו.

ובעיקר, מחפשים את הדבר החשוב ביותר: מה יש בסיפור הזה בשביל הקהל?


כי בסופו של דבר, הרצאת השראה היא לא רק הדרך שלכם לספר מה עברתם. היא הדרך לקחת משהו שחוויתם ולהפוך אותו למשהו שאדם אחר יכול לקחת איתו הביתה.


לפעמים הסיפור הזה מסתתר דווקא במקום שבו אתם רואים כתם.

ואולי הגיע הזמן להסתכל עליו שוב.

כי כמו העץ שעמד מחוץ לחלון שלי בפאפוס, גם אנחנו לא צריכים למחוק את כל הסימנים שהחיים השאירו עלינו. חלקם הם בדיוק מה שעושה אותנו מי שאנחנו.

ואולי, ממש כמו חגורת הגב המנומרת שלי, הגיע הזמן להפוך את האוי שלכם ל-WOW.

אז איך הופכים סיפור חיים להרצאת השראה?

אולי ההרצאה שלכם כבר קיימת. והיא פשוט מסתתרת בתוך הסיפור.

אני מלווה אנשים בפיתוח הרצאות השראה והרצאות סיפור חיים, מזיהוי הסיפור והרעיון המרכזי, דרך ההחלטה מה לחשוף ומה להשאיר בחוץ, ועד בניית הרצאה שמחברת בין החיים שלכם לבין משהו שהקהל יכול לקחת לחיים שלו.

שירית בן ישראל, MBA, יועצת אסטרטגית ומומחית לסטוריטלינג. 

עוזרת לארגונים ואנשים להפוך ידע ואירועים לתוכן מהפנט. מהפקת אירועי חברות גלובליים בסגנון TED דרך סדנאות סטוריטלינג למנהלים ועד לפיתוח הרצאות השראה שמשנות לאנשים את החיים. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה אומרים אנשים שעברו
איתי את המסע
?

"העבודה המשותפת הרגיעה אותי, עזרה לי להגיע לתובנות, להחלטות, להיחשף ולדבר על נאור."
לבנת לוי | מנהלת פרוייקטים, עיריית ת"א

*****

"שירית ראתה את האישה שאני כיום, וגם את הילדה הכואבת והמפוחדת שעדיין בתוכי. התוצאה הייתה הרצאה מקצועית, עם חשיבה ועומק."
מרסל אפרת כהן | מנכ"לית תיאטרון הקסם

*****

"שירית ידעה לזקק את הדרישות והתכנים שלי ולבנות הרצאה ומצגת שמעבירות בדיוק את המסר שרציתי."
קטי בורלק | מלווה משפחות במשברים רפואיים מורכבים

*****

"היכולת של שירית לחבר את הסיפור האישי לנושא המקצועי יצרה תהליך עבודה מדויק ומעורר השראה."
דינה גרץ | סמנכ"ל בכיר לרכש גלובאלי, ICL

*****

גם לסיפור שלך מגיעה במה
בוא נצא יחד למסע 

מתלבטים לגבי הרצאה או אירוע TED?

השאירו פרטים, ואחזור אליכם לשיחה אישית

"המהפך שאני עושה לאנשים קשור בראש ובראשונה לשינוי הסיפורים שהם מספרים."

מה הסיפור שהביא אתכם לכאן?

בחרו במה תרצו להתקדם, ואדע לכוון אתכם בדיוק.

דילוג לתוכן