הסיפור עולה: הקורונה האיצה את המהפיכה הגדולה בטרנד סיפורי חיים

שירית בן ישראל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
Print Friendly, PDF & Email

פתאום עכשיו, כולם רוצים לספר את הסיפור שלהם ושום דבר לא עוצר אותם. זה אחרי ששנים רבות כל כך הסתובבו עם סיפורי חיים בכלל לא פשוטים.

כמו הצב שנושא את ביתו על גבו, כך הם והסיפור שלהם. אט אט, הם נהיו לאחד, ויותר, לא ניתן להפריד בין השניים. האדם והסיפור – אחד הם. אחד מזין את השני. כמו כלים שלובים.

הבעיה היא שרוב סיפורי החיים מכילים הרבה כאב. ברור! אחרת זה לא היה כזה סיפור…

 

סיפור כאב הוא כמו חץ מורעל שאנחנו שולחים פנימה.

הוא מבוסס על אירוע אמיתי

שעבר עיבוד פנימי

והפך לסיפור האשמה ובושה

שמפרק את בעליו לרסיסים.

 

מכירים את ג'וני הצייד?

אם טיילתם באפריקה בטוח פגשתם אותו. מידי יום, קם ג'וני שלנו בשעה מוקדמת, הרבה לפני עלות השחר, עולה על הג'יפ השחור שלו וטס למרחבי הג'ונגל. שם, תוכלו לראות אותו מסתתר מאחורי השיחים, עומד ומתצפת שעות ארוכות.

ג'וני אוהב להשתמש בחץ וקשת. ככה למד מאביו, שלמד מאביו, שלמד מאביו, שהיה צייד. הוא בוחן את השטח… הנה מטרה מעניינת… הוא ננעל עליה, מכוון שוב, מדייק ויורה. שניה אחרי, המטרה נשכבת על הקרקע. מרוסקת לגמרי.

 

זה בדיוק מה שרוב האנשים עושים מידי יום

מאות מיליוני אנשים קמים מידי בוקר ויורים חיצים. שלא כמו ג'וני, שיורה חיצים לעבר המטרה שמולו, החיצים שאנשים יורים מכוונים לעצמם.

  • אז מה הפלא שיש כל כך הרבה כאב בעולם שלנו?
  • ומה הפלא שיש כל כך הרבה אנשים מפורקים בעולם?
  • ומה הפלא שאנשים מתעכבים שנים בדרך ולא מגיעים ליעד?

מיליוני אנשים רוצים לספר את הסיפור שלהם. הסיפור הכואב, המרגש, שעדיין לא סופר.

הם רוצים שהילדים שלהם יידעו מה עברו ולמה היו מי ואיך שהיו.
הם רוצים להשתחרר מהכאב הפנימי המייסר.
והם רוצים לעזור לאנשים אחרים לשנות את החיים.

 

 

הבעיה היא… הצלקות

לרוב האנשים יש צלקות כשנגרמו מחיצי העבר. גם אם הצלקות הגלידו בחוץ, בפנים הן מציקות. בדיוק כמו הצלקות שנשארות אחרי ניתוחים.

מי שעבר ניתוח מכיר את הכאב הפנימי שמופיע בעיקר בעונות המעבר, ולעיתים קרובות גם במצבי לחץ, מתח וחרדה. הכאב אינו מהצלקת החיצונית שבינתיים כבר התאחתה, הכאב מגיע מההצטלקויות הפנימיות.

וכך, השנים עוברות…

 

ברגע אחד, היא שינתה את חוקי המשחק…

אני מדברת על סופת הקורונה שנכנסה לחיינו כמו טורנדו. היא טלטלה אותנו. העיפה למרחקים את הקשתות והחיצים המורעלים. ועכשיו,

  • מיליוני אנשים ברחבי העולם מתעוררים למציאות חדשה. והיא לא ברורה, היא די מאובקת, משתנה בכל רגע ומטלטלת ללא הפסקה.

  • מיליוני אנשים מרגישים שהגיע הרגע. הרגע שלהם, זה שחיכו לו שנים רבות כל כך…כי אם לא עכשיו, אז מתי? ומי בכלל יודע מה יהיה מחר…

נוכח מהומת הקורונה בחוץ, משהו קרה לסופה שבפנים.

  • פתאום, לאנשים יש זמן. יותר זמן. הרבה יותר. ולפחות בהתחלה, הזמן הזה פינה מקום למשהו טוב. (זה היה כשחשבנו שהקורונה תיעלם מהר)
  • אנשים התחילו לחשוב על עצמם בצורה חדשה: עוטפת, מחבקת, מכילה, מפרגנת ומשתוקקת.
  • אנשים התכנסו פנימה והפעם לא ממקום של הצלפה וטענות, אלא ממקום של אהבה וחמלה.

זה היה רגע השינוי.

זו הייתה התחלה חדשה.

כאן התחיל הסיפור החדש.

  • כי כשאנחנו כועסים אין לנו מרחב פנוי לחשוב על משהו אחר למעט הכאב שלנו.
  • וכשאנחנו עסוקים בכאב האישי איך נוכל לעזור לאנשים אחרים להתמודד עם הכאב שלהם?
  • וכשאנחנו מדברים בשפת הכאב, איך בדיוק אפשר לעורר מוטיבציה?
  • וכשאנחנו עסוקים בריפוי עצמי, איך נוכל לרפא אחרים?

 

רובין שארמה | השראה יומית | הוצאת כתר ספרים 2005

 

נוסחה מנצחת: כשהכאב יורד – הסיפור עולה

"25 שנים סחבתי את הסיפור שלי, זהו! בחודשיים הקרובים הוא חייב לצאת לאוויר" אמרה לי דלית. 

מודה, התרגשתי…

ואז הגיעה מצפון הארץ רוחל'ה, עם אותו משפט: "אני בת 64, אף אחד במשפחה לא יודע מה עברתי, אני חייבת שיידעו למה הייתי כזו מסתורית וסגורה".

אחד, זה מקרי. שניים באותו יום, זה כבר איתות.  

ואז, הגיע דודו, חמד של בחור, מהקצה הדרומי של הארץ וכבר בשיחת הפתיחה אמר לי: "את אולי לא תביני (דודו, ברור שאני מבינה…) אבל אני, לא מי שאני… אני סוף סוף מוכן לצאת לאוויר ולעשות את השינוי".

"פעם שלישית גלידה…" הבטחתי לעצמי.

והתחלתי לרשום כל משפט פתיחה של כל מי שפנה אלי בחודש האחרון.

ואז נפל לי האסימון.

בסרטים, הגיבור חורק שיניים רגע לפני שהוא ניגש לשלוף מגופו את החץ שירו בו אויביו. לפעמים, הוא שופך וויסקי על הפצע כדי לחטא…. ואז, שולף, שוב מחטא וסוגר את הפצע עם תחבושת לבנה.

 

סיפורי חיים כואבים הם כמו חיצים מורעלים 

בחיים, כמו בשדה הקרב, רק כששולפים את החיצים המורעלים מתוך הגוף, מחטאים וסוגרים את המקום, רק אז מתחיל תהליך הריפוי.

אחרי הריפוי, מתפנה הגיבור להציל את העולם:

  • אחרי הריפוי, הגיבור מבין שבסיפור שלו הוא לא הכוכב הראשי.
  • אחרי הריפוי, הגיבור מבין שאנשים רוצים שילוב מדויק בין השראה לתוצאה. בין הסיפור הפרטי לכלים מהמסע שעבר כדי שיוכלו לשנות את החיים שלהם.

נוסחת 20- 80 (או גג 30-70) של פארטו היא נוסחה מנצחת שלוקחת סיפורי חיים והופכת אותם להרצאה מעוררת השראה. כי כול תמהיל אחר, אולי יעורר אמפטיה ומחיאות כפיים, אבל ביום שלמרת לא יישאר ממנו כלום.

 

 

לסיכום, בעולם עמוס סיפורים, להבליט את הסיפור שלך זו אמנות…

הסוד הוא תמהיל נכון המשלב סיפור תובנות וכלים!

ואני פה כדי שהסיפור שלכם יקבל את ההזדמנות שבאמת מגיעה לו, ויהפוך להרצאת השראה שגם תשנה לכם את החיים, וגם תעזור לאנשים לשנות את החיים שלהם.

אם יש לכם סיפור נפלא ונמאס לכם לדשדש ס"מ אחרי ההצלחה, צרו קשר עכשיו ותקבלו הצעה אטרקטיבית, יעילה ומהנה שתבדל את הסיפור שלכם ותמשוך אליכם לקוחות והזמנות…

 

למאמרים נוספים

כתיבת תגובה

"המהפך שאני עושה לאנשים קשור בראש ובראשונה לשינוי הסיפורים שהם מספרים."

גם לך יש סיפור לספר?

שנהפוך אותו להרצאת השראה?