מהפך: הטרנד הלוהט בשוק ההרצאות מגיע לישראל, ומה עם ההרצאה שלך?

זה לא סוד שכל אדם שלישי רוצה להיות מרצה, וזה לא סוד שכמו פטריות אחרי הגשם אנחנו רואים פרסומות לסיפורי חיים והרצאות בסגנון TED. ואם לפני חמש שנים, הרצאת השראה הייתה אירוע ייחודי, הרי שהיום היא מצויה בכל פינה. וזה גורם לחלק גדול מהשואפים להיות מרצים לתהות: האם יש מקום לעוד הרצאה? האם יש בכלל קהל להרצאה שלי? ואם ההרצאה שלי דומה להרצאות שכבר מוצגות על הבמות, מה הסיכוי של ההרצאה החדשה למשוך קהל?

הטרנד החדש בשוק ההרצאות

כאן בדיוק נכנס הטרנד שמחולל מהפיכה בשוק ההרצאות. הוא אמנם חדש בישראל, אבל הוא בהחלט לא חדש בעולם.

מהיום, תדעו: הרצאות השראה- זה סבבה. אבל מופעי השראה זה הלהיט!!!

לפני 10 ימים חזרתי משלושה שבועות מרתקים בסיאול, בירת דרום קוריאה. לא טסתי לקצה השני של כדור הארץ כדי להתרשם מקפלות ומקדשים, ובטח לא כדי לעשות שופינג, אלא כדי להשלים מחקר גדול שביצעתי בשנתיים האחרונות בנושא תרבות ה- KPOP.

ומה הקשר של ה- KPOP למופעי השראה?

 

שיטת השיווק שיוצרת 5 מיליארד דולרים בשנה

דמיינו… אולם ענק. אצטדיון. 15,000 מקומות ישיבה פרוסים במעגל 360 מעלות. באמצע, במה ענקית אליה מובילות דרכי גישה מארבעה כיוונים. על הבמה, מעליה, מתחתיה, ובאוויר במבצעים פירוטכניים שלא היו מביישים את טובי הפעלולנים בסרטי האקשיין הכי מסוכנים, עומדים/ רוקדים/ שרים ומנגנים 7 בחורים צעירים.

ומה קורה בין קטעי המוזיקה והריקוד?

ובכן, שם יש סיפורים. כי דבר אחד לכשעצמו, טוב ככל שיהיה, היום, כבר לא מספיק. אנשים רוצים יותר. הרבה יותר!!! מזמרים – הם מצפים שיספרו סיפורים, מרקדנים – הם מצפים שישירו, משחקנים – הם מצפים שירקדו. וגם ממרצים, שאומנותם בדיבורם – אנשים מצפים להרבה יותר מדיבורים.

החוויה עושה את ההבדל

בשנת 1995, כשהתחלתי להרצות, היו מעט מרצים בישראל. ומי שכבר הרצה, לרוב דיבר בסגנון אקדמי: ענייני, אינפורמטיבי ויבש. כבר אז, בעיני, זה היה משעמם. אם תוסיפו לזה את העובדה שחלמתי להיות שחקנית וגם שאני אוהבת לנהל מצבים ואנשים (כמו במאי) תבינו, למה כבר בהרצאה הראשונה שלי שהייתה על 'מצוינות אישית' העליתי מופע.

למופע הבאתי 6 אביזרים שהיו לי בבית: פלסטרים, מטאטא נוצות לאיבוק, משקפיים ורודות, מטאטא רצפה, פומפה לשחרור סתימות ומדבקות צבעוניות מהסוג שגננות מחלקות לילדים הטובים בגן. שמתי אותם על שולחן המרצה, ושקט השתרר באולם. אנשים הביטו בי כמו במשוגעת. אבל לי זה לא שינה.

 

תרגשו אותי…

לא רציתי לדבר בצורה משעממת על חסימות בתקשורת, אז השוויתי את התקשורת – לכיור, ואת החסימות – לסתימות. בגישה הומוריסטית הצגתי מקרי בוחן,  זיהינו בהם את החסימות ואז הגיע תור הפומפה.

אני זוכרת שהפומפה עברה אחר כבוד לידיים של משתתף בהרצאה, מנהל צעיר וחדור מוטיבציה, והוא היה צריך לשתף אותנו בפתח המילוט שלו מאותה חסימה.

וכך, כל האביזרים שהבאתי מהמטבח הביתי, שימשו להדגמות חיות שהפכו את ההרצאה למשהו שנע בין מצחיק – להזוי – ומפתיע. היום, קוראים לזה "חווייתי".

מאותה הרצאה ראשונה יצאתי עם 5 הזמנות להרצאות בארגונים גדולים שפתחו בפני את שעריהם. זו הייתה תחילת הקריירה שלי כמרצה, שלא הסתפקה בהרצאות, אלא התעקשה להפוך כל דבר למופע. בהמשך, שכללתי את המופעים: בכל הרצאה שיצרתי תמיד היו תפאורה, ואביזרים, כלי משחק והפתעות למשתתפים, שלטים, תלבושות, קטעי וידיאו, ומוסיקה.

מה הם זוכרים?

כעשרים שנים אחרי, אני מגיעה למפגש עם סמנכ"ל ארגון גדול, זמן קצר לפני העברה בפועל של סדרת הרצאות בנושא – "המצוינות ואני", לכלל העובדים.

אני מגיעה לפגישה בקומה השלושים ומשהו במגדל תל אביבי. אנחנו יושבים במשרד, הוא מדבר, ומדבר, ולפתע עוצר, נועץ בי מבט ארוך וחוקר, ושואל: "את לא זוכרת?"… "זוכרת מה?" אני שואלת. "את עומדת להעביר תהליך פיתוח מצוינות לכל העובדים בארגון שלי. את לא זוכרת?…"

לרגע יש לי בלאק אאוט.

"הפומפה! הפומפה! איך את לא זוכרת? מאז אותה סדנה לפני שני עשורים, בכל פעם שאני רואה מישהו תקוע, משהו שלא עובד, אני נזכר בפומפה ושואל את עצמי – מה היא הייתה אומרת?…".

נזכרתי. וגם נזכרתי, שבסיום ההרצאה הראשונה הוא ניגש אלי ואמר: "את לא מה שציפיתי". אז, הנחתי שהתכוון לאכזבה. זה היה לפני שדיפאק צ'ופרה לימד אותי ש"לא מניחים הנחות" ולפני שהפנמתי ש"הנחות הופכות לאנחות", ומסתיימות לרוב במשפט – "למה חשבתי ככה, איך לא ראיתי את זה..?". באיחור של שני עשורים אני מבינה שאותה הרצאה, מבחינתו, הייתה הפתעה טובה.

 

למה להשקיע במופע?

45% מהאנשים ע"פ ה- NLP ויזואליים, 45% תחושתיים ורק 10% שמיעתיים. מה שאומר ש- 90% מהאנשים קולטים מידע באמצעות חושי הראייה והתחושה, משמע כדי להגיע אליהם, חייבים לייצר להם חוויה.

לכן, מעבר להעברת ההרצאה בטון, באנרגיה ובהתלהבות הנכונים, מעבר להשקעה במצגת WOW שתטריף מהצד את חמשת החושים של המשתתפים, מבחינתי, כל הרצאה היא כמו מופע של להקת BTS הדרום קוריאנית – מספר 1 בעולם במכירות בתחום המוזיקה, או של תכנית  SUPER JUNIOR, שניהם תוצרי העל של תרבות ה- K-POP.

לא פחות!

שוק ההרצאות משתנה ללא הרף

בתעשיית ההרצאות שמשתנה ומתפתחת ללא הרף, יש מקום רק למי שמצליח לעמוד בקצב, לחדש ולרגש. צרכני שוק ההרצאות נחשפים מידי יום לעשרות ומאות הרצאות, ורק הרצאה שמציעה אלטרנטיבה מעניינת, מצליחה למגנט קהל לאורך זמן.

וזו הסיבה, שגם אתם, חייבים ליצור לעצמכם מופע השראה. ובמופע ההשראה שלכם, אתם לא רק מרצים, אלא לפני הכול אתם תסריטאים, ותאורנים, ומאפרים, וסטייליסטים, ומוסיקאים, ומעצבי תפאורה, ומפיקים ובמאים.

אתם הכול!

 

 

איך בונים מופע השראה?

בסיאול הלכתי לצפות באומנים קוריאנים באירוע חשיפה שקיימו בפני מפיקים מאירופה וארה"ב. למרבה התדהמה, שם גיליתי, שלמרות שמוזיקת ה- K-POP מקורה בקוריאה, האומנים שהופיעו על הבמה באותו יום, נראו כאילו נלקחו מימי הביניים: התספורות – מהעשור הקודם, הלבוש – מיושן, הקצב – גריאטרי, האנרגיה – משעממת.

עמידה סטטית על במה, קפואה כמו נציב קרח, בין שאת שרה או שאתה מנגן, משעממת ומרדימה את החושים, ומזמן לא מספקת את הסחורה!.  

באותו ערב, כשהבטתי באומנים הבנתי שיש להם סיפור בראש. ובסיפור הזה הם מאמינים שעמידה סטטית משדרת קלסיות ורצינות. וגם הבנתי שבטעות הם מתעקשים להיצמד למחשבה הזאת. פשוט לא היה אף אחד בסביבה שהיה מספיק אמיץ לומר להם את האמת!. לרוב, אנחנו מאד אוהבים את "עוני האמן", כי הם מאשרים לנו שאנחנו בסדר

אבל, מה עם המחיר?

איך נשתפר אם נחשוב שהכול מושלם?

כל כך רציתי לעזור לאומנים לשנות את הסיפור שלהם, כל כך רציתי לגרום למפיקים מאירופה להתלהב מהם מספיק כדי שיגידו "כן, אני רוצה אותך לפסטיבל!". אז ישבתי איתם ועם המגייסים וניתחתי לכולם במדויק מה נדרש לשפר בהופעה של כל אמן כדי שירגש ויסחוף את הקהל. אחרי ההלם הגדול הייתה שתיקה עוד יותר גדולה, ואז קיבלתי מבט חד, ומשפט קצר:

"זה לא מה שציפינו לשמוע".

באותו רגע, נזכרתי במנהל הצעיר, שאמר לי לפני שני עשורים את אותו משפט, נזכרתי וחייכתי. הפעם, זה פשוט בא מוקדם יותר, אבל במקום הנכון. האיפוק של המגייסים הבריטיים לא היה מוכן לתגובה הישראלית הישירה שלי. ישירות אצלנו נחשבת חוסר נימוס אצלם. אבל, לא היה לי הרבה זמן, אז לקחתי סיכון מחושב. והסיכון השתלם. הניתוח הצליח והחולים לא מתו.

בשבוע שלאחר מכן,  האומנים עברו מ-ה-פ-ך כולל, ששמחתי לתרום לו באופן אישי. ההופעה שלהם השתנתה והפכה לחיונית, אנרגטית וממגנטת. הלבוש והתספורות הפכו למודרניות עם קורטוב נגיעה אותנטית בקוריאניות המקורית, כלי הנגינה מוקמו בצורה שונה על הבמה, ולפעמים בניגוד למקובל (למשל, תופים בחזית מהטעם הפשוט שהמתופפת הייתה וירטואוזית והכי בולטת בלהקה), הוספנו קטעי תוכן בין קטעי השירה והנגינה, והוספנו במעברים סיפורים אישיים שפיתחתי עם כל אחד מהם בתהליך מזורז.

שבועיים לאחר שחזרתי הגיע מייל: אני פותחת אותו ורואה תמונות וקטעי וידיאו של המופעים החדשים של האומנים מקוריאה. לשנייה, אני לא מצליחה לזהות במי מדובר. ללא ספק המעבר מהצגה סטטית למופע חווייתי יצר מ ה פ ך, לפי כל מדד אפשרי. מודה, התרגשתי…

יש לכם סיפור חיים? יופי! ומה הלאה?

אז כן, יש בשוק עשרות אלפי הרצאות וסיפורי חיים ברמות שונות, שצצים כמו פטריות אחרי הגשם. וכן, היום, אנחנו כבר לא מתרגשים מסתם הרצאה, גם אם היא טובה. טובה מאד. אנחנו כן מתרגשים מהאקס פקטור, הדבר הייחודי, האחר, זה שמפתיע, שעושה לנו טוויסט בראש וקוועטצ' בלב, זה שמשנה לנו את כל מה שחשבנו על הרצאות עד אותו רגע.

ובדיוק בגלל זה, כדי להפוך את הסיפור שלכם למוצר שאנשים ירצו לשמוע ולהמליץ, אתם צריכים להפוך את סיפור החיים למופע השראה. כי רק מופע חוויה שמשלב את הסיפור והידע שלכם עם יתר הכישרונות שלכם, ונבנה בעבודה שיטתית על פי נוסחה מדויקת, כמו זו של BTS ו – SUPER  JUNIOR בקוריאה, יעזור לכם להפוך למוצר לוהט בשוק המרצים מעוררי ההשראה.

רוצים להפוך סיפור חיים למופע השראה? דברו איתי>

מוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

"המהפך שאני עושה לאנשים קשור בראש ובראשונה לשינוי הסיפורים שהם מספרים."

צרו קשר לפרטים:

גלילה לראש העמוד