החומר הכי טוב: מאיפה תיקחו את התוכן הכי מרגש להרצאת ההשראה שלכם?

מהיכן יגיע התוכן הכי שווה שבשבילו אנשים ינהרו להרצאת ההשראה שלך? האם יש באיזשהו מקום תיבת אוצר סודית? ואם כן, היכן היא מצויה? ומי מחזיק במפתחות שלה?

 

"את הכי טובה בלייצר מלל" הוא אמר לי. זה היה לפני שלושה עשורים, כשעמדנו שנינו במטבח האפור וניהלנו מריבה שקטה. כזו, שבה המילים הכי קשות נאמרות בשקט, אבל צורבות לך את הנשמה. והמשפט הזה שלו, שסיים את השיחה, היה הכי קשה.

אני מתאפקת לא לבכות… נושכת את שפתיי כדי ששום צליל חנוק לא ייצא לי בטעות מהגרון….

הצלחתי. אבל, שנה שלמה לאחר מכן עוד הסתובבתי עם המשפט תקוע לי עמוק בלב.

שנה שלמה הפכתי כל מילה ואות בו מצד לצד, מנסה להבין מה מסתתר מאחוריהן.

 

ואז, ביום בהיר אחד הבנתי!!! הוא צודק. אני הכי טובה בלייצר מלל.

  • אז למה מה שאמר נשמע לי יותר כמו עלבון מאשר מחמאה?
  • ולמה, שנה שלמה סחבתי את המשפט הזה על הגב והתייסרתי?
  • ולמה לא יכולתי להבין את זה ככה כבר אז, לפני שנה?….

אז זהו, שזה ממש לא משנה, מי אמר וגם לא למה אמר. יש רק דבר אחד שמשנה והוא לאן אנחנו לוקחים את מה שנאמר מכאן והלאה. הדבר הכי מדליק שאפשר לעשות זה לקחת עלבון ולהמריא איתו לפסגות.

והדבר הכי גאוני שאפשר לעשות, זה להפוך את העלבון לסיפור השראה.

 

מאיפה מתחילים לארגן את התוכן?

התשובה השלי היא שהכי קל להשתמש במה שהכי קרוב אלינו.

ביום בהיר אחד אימא שלי, שעד אז די מררה לי את החיים, הפכה לכוכבת של ההרצאות שלי. למה?

כי מיום שנולדתי הקשר איתה סיפק בצד הרבה דמעות גם ים חומרים. אלפי נשים שמעו את סיפורי אימי ואני.

אלפי נשים בהרצאות שלי התחברו לסיפורי אימא ולאימהות שלהן באמצעותה.

וזו שלי הייתה צוחקת בכל פעם שהיינו נפגשות ואומרת לי: השבוע דיברת עלי הרבה, הרגשתי…".

ולמדתי לצחוק איתה, וגם קצת עליה, ובעיקר מהמשפטים שלה, ולמדתי לקחת כל מה שאמרה ולהפוך אותו לסיפור.

הרי היא תמיד אמרה ש "שירית כל הזמן מספרת סיפורים" אז למה להתנגד לה…

וגיליתי, שהרבה פעמים, עצם הפסקת ההתנגדות מזרימה אנרגיה חדשה למרחב, 

וסוללת דרך שקודם לא הייתה שם. וזה בדיוק מה שקרה.

 

גם ב- TED מדברים עליה…

כשגדעון עמיחי הגיש את ההרצאה שלו ל – TED, הייתם מצפים שיבחר לדבר על עולם הפרסום, שהוא כה מכיר ומיומן בו.

אבל לא! הוא בחר לדבר על... כן ניחשתם נכון! על אימא שלו.

אימא, שעל פניו נראית העתק מדויק של אימא שלי: ביקורתית להפליא, קפדנית להפליא, אחת ששום דבר לא עומד בסטנדרטים הבלתי אפשריים שלה, שבדרכה המיוחדת אתגרה דרך הביקורת וההצלפה את יקיריה.

 

 

אז מאיפה לוקחים חומרים להרצאות? מהחיים כמובן!.

כל אירוע הוא סיפור בפני עצמו. ובשנייה שאנחנו מחברים אותו למידע תאורטי, ולכלי אופרטיבי, הוא משמש בסיס איתן ומעורר השראה.

  • כל משפט ביקורת יכול להפוך ליופי של הרצאה: "את לא עומדת בקריטריונים שלנו!" בקלות אפשר להפוך להרצאה על אכזבה, ראיון שנכשל, תחרות שלא התברגת אליה, ועוד.
  • כל מחמאה יכולה להפוך להרצאה נהדרת על פרגון, הערכה, העצמה באמצעות מילים מחזקות.
  • כל נפילה לבור ברחוב היא בסיס מעולה להרצאה על נפילות ומשברים בחיים.
  • התבשיל הראשון שניסית לבשל ונכשל, בעיני, מהווה יופי של תשתית להרצאה על העסק הראשון שניסית לבנות ולמה לא הצלחת.

וכל זה, כי אנלוגיות, היקשים, חיבורים בין תחומי תוכן שונים מעוררים סקרנות ויוצרים עניין. ולכן, הרצאה בשם – "מבשלים הצלחה" מושכת יותר מהרצאה בשם -"בונים הצלחה".

 

לסיכום…

בפעם הבאה שאתם מתלבטים מאיפה תיקחו חומרים להרצאה, דלגו בקלילות להיסטוריה שלכם, והעלו על הכתב עשרה סיפורים שקופצים לכם לתודעה באמצעות מילות מפתח כמו: אושר, מוטיבציה, אכזבה, הצלחה, בריאות, מחלה, תקיעות, התקדמות, אהבה, שנאה, זכייה, מעברים, שינויים, חברות, אוכל, שינה. מהר מאד תגלו שיש לכם שפע חומרים לבשל, לא הרצאה אחת, אלא כמה.

 

מעוניינים להפוך את סיפור החיים והידע להרצאת השראה? עשו צעד קדימה! דברו איתי 

.

מוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

"המהפך שאני עושה לאנשים קשור בראש ובראשונה לשינוי הסיפורים שהם מספרים."

צרו קשר לפרטים:

גלילה לראש העמוד