סיפורי השראה

הסיפור על המנכ"ל

"אני מוכן להיפגש!"

הוא משך אותי באף חודשים…

ענה לטלפונים בנימוס אך לא אמר דבר.

"כשאני אהיה מוכן, אודיע לך" אמר בכל שיחה.

ואני, המתנתי בסבלנות לשינוי בעלילה.

יום אחד זה קרה.

שיחת הטלפון החשובה ממנו הגיעה.

"אני מוכן להיפגש" אמר,

"אבל אני קובע איפה ומתי".

הסכמתי. ברור. ואיך לא.

אחרי ציפייה של חודשים,

זו טיפשות לשחק משחקים.

נפגשנו בגן.

הגן היה מרהיב. מטופח. רחב.

אני הבאתי סושי,

הוא הביא את עצמו.

ישבנו. שוחחנו. עליו. עלי ועל החיים שביניהם.

היה נעים. היה מעניין.

בדיוק מה שחשבתי לפני…

3 שעות של שיחה עברו בלי שהרגשנו.

"טוב, אני אודיע לך איך ואם ממשיכים" הוא אמר.

ונפרדנו.

ידעתי ששווה לחכות.

אני חושבת שגם הוא ידע.

אבל זו רק הנחה…

חודשיים אחרי אותה פגישה

עם קוצים דוקרנים וסושי טעים

הוא צלצל.

"החלטתי שאפשר להיפגש" אמר.

"בואי נקבע ונראה איך ילך..

שום דבר לא סגור….."

3 שנים אחרי הוא מנכ"ל.

קודם היה עובד מתוסכל…

קודם היה קוצני להפליא,

ממש כמו הצמחים בגן הקקטוסים

בו זימן אותי לפגישה.

כבר אז הבנתי שלא סתם בחר באותו הגן.

הוא הרגיש בו בטוח. שייך.

הרי גם הוא היה קקטוס…

אמנם נדיר, אבל בכל זאת דוקר…

כבר אז אמרתי לו, שבתוך הפרי הכי אהוב עלי

הפרי שאכלתי בילדותי, הלא הוא הצבר

הסברס….

מאחורי שכבת הקוצים הדוקרניים

מסתתר משהו מתוק מתוק…

כבר אז אמרתי לו שהוא בעיני כמו הפרי.

ושהמשימה שלי תהיה להפוך את הסדר,

קוצים בפנים ומתיקות בחוץ.

ובשלב השני לעדן את הקוצים.

הוא צחק.

"אז למה הבאת לנו סושי" שאל.

"כי הבנתי שאתה כמו סושי" עניתי לו אז.

מגולגל.. מגולגל.. טוב טוב..

והטוב האמיתי מחכה עמוק בפנים.

זו בדיוק הסיבה שבגללה הבאת אותי

לגן הקקטוסים" אמרתי לו.

הוא צחק.

רבים מאיתנו מרגישים פגועים מהחיים.

עברנו הרבה מכשולים,

עם חלק התמודדנו בהצלחה

עם אחרים לא צלחה דרכנו.

ואנחנו קצת פגועים,

לפעמים מפורקים,

נעלבים,

כואבים,

ונהיים חשדנים ולא מאמינים.

מפתחים קוצים לחיים.

הקוצים מגנים עלינו,

כך לפחות אנחנו חושבים.

אבל הקוצים, גם מונעים מאיתנו

את מנעמי החיים.

בשבוע שעבר סיפרו לי שהגן שלנו נסגר.

אם זה נכון אז חבל.

זה היה גן נפלא.

אבל אולי משימתו הושלמה.

הקוץ הראשי שהגיע אל פתחו,

השיל מעליו את כל הדוקרנים

ועטה על גופו שכבות של רוך ומתיקות.

משימתו של הגן צלחה.

מהותו בהחלט סיפקה את הסחורה.

הסיפור של הקוץ הראשי השתנה

ועכשיו הוא מנכ"ל מתוק של חברה גדולה.

 

מוזמנים לרשום תגובה על הכתבה כאן:

מוזמנים לשתף:

גלילה לראש העמוד